On no mistaking the part for the whole

התפרסם על-ידי הנהלת האתר בתוך מאמרים וסקירות ספרות | 0 תגובות

מאת אורנה קיסלסי וענר גוברין

ערב עם מלקולם (מל) סלבין והייזל איפ 26.10.14

מנחים: אורנה קיסלסי וענר גוברין

הרצאה זו פתחה את פעילויות שנת תשע"ה של הסניף הישראלי של הארגון לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית, בשיתוף עם המכון לפסיכואנליזה בת זמננו. בהרצאה, שנערכה בתל אביב, התארחו הפסיכואנליטיקאים מלקולם (מל) סלבין מארה"ב והייזל איפ מקנדה.

פתחה את ההרצאה המנחה, אורנה קיסלסי, פסיכואנליטיקאית וחברת הועד ההתייחסותי. אורנה התייחסה בדבריה לציטוט מתקציר ההרצאה. היא הזמינה למחשבה על הרעיון שאנו יכולים לשאת את הבינאריות שקיימת ביחסי מטפל-מטופל, אולם בכדי לשאת זאת גם על המטפל להשתנות.

ההרצאה נערכה בסגנון של "כיתת אומן" כאשר סלבין מציג באופן מפורט שלושה אירועים מתוך אנליזה ממושכת. בניגוד לסגנון ההרצאות המקובל, בו נפרש המקרה והתאוריה ולאחריו נערך דיון עם הקהל, הרי שארוע זה היווה חידוש מרענן והדיון התקיים לכל אורך הערב.

סלבין התייחס לחשיבות של עמידה במתח היצירתי בין דעות שונות, ובין מצבי עצמי שונים, כאמצעי חיוני לשמירת ההתפתחות והתנועה בטיפול. לפי סלבין, עוצמתה של העמדה ההתיחסותית נעוצה ביכולת לכבד מתחים בין פרספקטיבות שונות, כחלק מהדיאלקטיקה ההתיחסותית בטיפול.

איפ, המתדיינת, הציגה את התימה המרכזית של הצגת המקרה, שנועד להדגים את המתח בין הפרספקטיבה ההתיחסותית והגישה של פסיכולוגיית העצמי. במסגרת התפיסה על 'עצמי מרובה' (מיטשל) הרי שהריבוי מתקיים גם בקרבו של המטפל, אולם מה המשמעות של "להיפתח לריבוי של מצבי עצמי" מצידו של המטפל? האם מדובר על החזקת פרדוכסים וסתירות? כיצד ניתן לחיות באופן יצירתי בתוך הקונפליקטים של העולם הפסיכואנליטי?

ההדגמה הראשונה מתוך חילופי דברים בטיפול של אמילי נגעה לחוויה של המטופלת שהיא נעלמת ונשאבת לתוך חור שחור, כפי שאופייני לאנשים הסובלים מדכאון. אמילי מתוארת כמי שהיתה ילדה 'טובה מדי', מסתגלת, שהיתה לכודה בתובענות הנושאת של אמה החרדה משוני ונפרדות. החויה של היותה 'צל' משתחזרת בטיפול, ברגעים בהם היא קורסת לחויה של יאוש מכך שהמטפל יראה אותה ויפיח בה חיים. המטפל והמטופלת מתקשים להבין את הקריסות הללו, וסלבין מתאר הצמדות לעמדה בסגנון גישת-העצמי, של הקשבה צמודה לחוויה שלה, לגלישות שהיא חווה אל היאוש והחדלון. והוא מתאר חילופי דברים כדלהלן:

אתה לא רואה שאני מתה כל יום קצת יותר?

אתה יכול למצוא דרך לרפא תולעים בלב?

סלבין חש סלידה כלשהי, יאוש ואומר: "אני מרגיש שכל מה שאני יכול זה להיות כאן אתך". לאחר אמירה זו, הוא הופך להיות מודע להיבט-עצמי שונה שלו, הוא קולט את החלק שבתוכו, אשר אינו רוצה להיות באותו זמן ומקום. החלק שרוצה להסתלק, לא להרגיש. והוא אוזר אומץ ומבטא זאת גם.

אמילי בוהה בו ואומרת מעט. למחרת אומרת 'משהו מוזר קרה, ראיתי אותך באור אחר' אתה מבין?

הוא – אני חושב שכן.

הדיון בוינייטה קצרה זו נפתח על ידי איפ ומשתתפים בו גם רבים מהקהל. איפ רואה את המטפל כמי שמתחיל בנסיון להיות קשוב, אמפטי באופן מודע למה שהיא מתארת. ליאוש שלה. הוא מנסה בכל מאודו להתארגן סביב החויה שלה שהיא צל נעלם, לא מוחשית. הוא קרוב למלים שלה … אך משהו לא קורה. מצבה של אמילי מחמיר, היא חשה יאוש מהמטפל והיא צודקת, בנקודה זו בטיפול מצטלבים היבט ממשי של המטפל שאינו נוכח, עם היאוש שלה והחויה המוכרת לה, של דמות משמעותית שדוחה אותה ומתקשה לשאתה.

ההיבט הנעלם, שמקבל חיים באותו משפט "יש בי גם משהו שלא רוצה להיות כאן" הוא החלק של המטפל אך גם של המטופלת, אותו היבט שיודע שלא יעזרו לה. שלא רוצים לעזור לה. ההיעלמות של האם המדוכאת, מתגלמת ברצון של המטפל להעלם אולם היכולת שלו ללכוד היבט זה, שמתקיים לצד ההיבט ה"קוהוטיאני" של הקשבה אמפטית, מוצג כלוז ההרצאה.

באותו רגע בו המטפל פוגש את ההתנגדות שלו (במובן המילולי לא הפסיכואנליטי), הוא קולט, באותו רגע, שהוא נעלם! אחרי כמה שנים בהן עבד בכיוון ההפוך של הנסיון להיות בסדר. כשאמילי נוכחת כי המטפל חש ומדבר על היאוש שלו-עצמו ונלחם בו, זה הרגע בו משהו השתנה. והיא אומרת "עכשיו אתה קולט את זה". נוצר מרחב משותף בו שניהם משתתפים באותו "זה".

הדיון עם הקהל מלווה את המשך הצגת המקרה ומעלה שאלות חשובות כגון:

אולי, בדומה לרעיון ה act-of-freedom המרכיב העיקרי בדוגמאות של המטפל נוגע לעצם הנוכחות האותנטית שלו, הכנות? על כך משיב סלבין, שלא בהכרח כל דבר שאומרים בכנות מחולל שינוי רצוי. הוא רואה את העיקר בכך שהוא הביא את שני הצדדים של הקונפליקט – הצד שרוצה להיות שם אתה, והצד שרוצה להיעלם.

איפ מחדדת את הרצון והצורך של מטפל להיות, כמו במצבי אנאקטמנט, בשני הקטבים של הבינאריות. בכך ייחודה של הגישה ההתייחסותית, שמאפשרת לעשות שימוש אקטיבי בעצמי של המטפל.

מהקהל עולות הבנות לגבי זכרון הילדות של המטופלת, שמשתחזר במצב בו המטפל דוחה אותה, ונשאלת השאלה האם אכן זהו היבט של המטפל-עצמו או העברה נגדית במובן המסורתי של המילה. על כך עולות תשובות לפיהן הדוגמה מייצגת לאו דווקא שיחזור אלא

יצירה מחודשת של החויה, כאשר בשונה מההתנסויות המקוריות של המטופלת, המטפל מכיר בכך שיש בו התנגדות להיות שם עמה.

סלבין רואה בסוג כזה של התערבות קפיצה גדולה לעומת עבודהנ מסורתית עם דגש על יצירה משותפת (co-creation), המטפל חווה חרדה אמיתית לגבי מעשיו, והיה נתון לחויה שפעל באופן פוגעני

דר' ענר גוברין, המנחה הרביעי בפאנל, מחדד נקודה זו: כדי שהתערבות כזו תיחשב לעבודה התייחסותי, עליה להיות קשורה ישירות ליאוש הממשי של המטפל, ולא רק להעברה הנגדית, לאופן בו הוא הופעל על ידי המטופלת. ועל כך משיבה איפ: אכן, בדיוק כך. עליו להרגיש את היאוש שלו.

ענר: אבל יותר מכך, היאוש שלו שאיננו רק התוצר של משהו שהיא הפקידה אצלו בגלל הטראומה ויחסי האובייקט שלה. זה צריך להיות קשור באישיות שלך, בצרכים שלך. וקולות נוספים בקהל מדגישים את ההבנה שהמטפל המתמרד, יוצר מפגש ממשי בין שני אנשים ממשיים.

סלבין רואה את פעולתו כמגע ממשי עם עצמי, שגם כאמור איפשר לה לראותו כמי שבאמת מבין את רגשותיה, אולם מעבר לכך הוא התנהג אחרת מהאופן שהיא נהגה עם עצמה, כילדה, שהיתה טובה וצייתנית וכנועה מדי. המטפל הרשה לעצמו להיות 'ילד-רע'.

הערב ממשיך ומוצגים עוד שתי נקודות מיפנה בטיפול ממושך ומורכב זה, כולל הדרישה של המטופלת שהמטפל, אשר פגש את היאוש, יקבל את חוסר התקווה של הטיפול ויתן ידו למשאלותיה האבדניות. סלבין משתף בהתערבות דרמטית ובה שוב, הוא משיב בכנות רבה לשאלתה מה יהיה עמו, אם היא תתאבד, והוא אומר:

"את יודעת, אני אעשה הכל כדי למנוע את זה. ומה שיקרה אחרי שתתאבדי, זה שאני אתאבל מאד, זה יטלטל אותי, ובנקודה מסויימת אמשיך את חיי ואמצא מקום לרגשות הללו." התערבות זו חוללה מיפנה ומאותה פגישה לא חזרו איומי התאבדות קונקרטים כאלה. הטיפול המשיך עוד שנים אחרי רגע זה.

איפ מסבירה את נקודת מבטה: שבאופן אירוני, ההצהרה שלו, שהוא יצליח להתאבל ולהמשיך את חייו, התיה הדבר שנתן קול לתקווה בחדר הטיפולים. באופן פרדוסלי, שחילחל כפי הנראה עמוק אל נפשה של המטופלת . כל עוד הוא רק ניסה לייצג את התקווה מול היאוש שלה, המצב הבינארי היה תקוע. כל עוד היא חשבה שמותה יחסל אותו, היתה ממולכדת בחוסר הנפרדות. נדרש מאמץ רב לומר לה "המוות שלך לא יהרוג אותי" כאילו אומר "את לא יכולה להרוג אותי". זה ישפיע עלי מאד אבל יש לי משהו יותר חזק בצד של התקווה והחיים. גם בארוע זה, הדגים כיצד ניתן להרגיש כאב עז ולהמשיך, ואולי שחרר משהו קדום ביחסיה עם אמה, שדרשה מחיקה מוחלטת של עצמיותה. הפרדוקס בהתערבות טמון בכך שדווקא הצהרתו 'אני אשרוד את ההתאבדות שלך, ואשרוד טוב, יהיו לי חיים' היא האקט המשחרר מ'החיסול ההדדי' שבדמיונה.

עולה שאלת הכעס של המטופלת, וההשוואה עם טיפול בגישת יחסי אובייקט שהיה מציב מן הסתם את זעמה במוקד ההתערבות. על כך סלבין טוען: קשה (וחשוב) יותר לעתים, לחוש את הפגיעות מאשר את הכעס.

הדיון ממשיך לעסוק בשאלות הנוגעות בין היתר לטכניקה, האם ניתן לדבר על "טכניקה התייחסותית" לעומת הצהרתו של מיטשל שיש "לזרוק את הספר"? האם ניתן להציע כללי אצבע טכניים לגבי הזמן שבו מבשיל הרגע ל חשיפה אישית? ומה התנאים המאפשרים פתיחה של מרחב שבו באים לידי ביטוי מגוון היבטי עצמי?

ענר מסכם את הדיון בטענה שטכניקה איננה מילה גסה, כמורים ומדריכים, אנו מחפשים כיצד להקנות גם את ההיבטים המעשיים של העמדה ההתיחסותית. לשמר את המתח שבין תאוריות חדשניות וטכניקות קיימות. ואילו סלבין מייצג את הגישה החוששת מהפיכת הטכניקה לסגנון טיפול אפנתי שיתנתק מהמקור של דרישה לאותנטיות והקשבה למגוון היבטי עצמי כפי שהם מתרחשים בזמן ההווה. ואולי, ניתן לומר, שכלל האצבע שהרצאה זו הדגימה הוא האופן בו ניתן להיות בו זמנית בשני מקומות, בשני היבטים של העצמי ושל הקשר הטיפולי, ממצב זה מפציעים היבטים חשובים, שהיו מוקעים מחוץ לתודעה אצל המטפל והמטופלת.

בדברי הסיכום שלו, ענר מציג את אחד המתנגדים החריפים לעמדה ההתיחסותית, ג'ון מילס אשר מצביע על סכנות לטיפול אשר משרת צרכים נרקסיסטים של המטפל ומעודד לעיסוק-יתר בו, במטפל. האם הגישה ההתיחסותית לא משרתת את הנרציזם של המטפל ומעודדת להתעסק בעצמנו ולא במטופל? וענר מסכם בציטוט מכתביו של מל סלבין, בו המטופל אומר "זה קשר כה מוזר, אנחנו כאן בשביל להבין אותי אבל אנחנו צריכים להבין אותך כדי להבין אותי". במפתיע, משתף סלבין, כי מטופל זה הינו אותה אמילי שעליה נסוב הערב הנוכחי.

פרופ' מילס יבקר אף הוא בארץ וישתתף כאורח כבוד ביום עיון של הפורום ההתיחסותי בשיתוף עם החוג לפסיכואנליזה ופרשנות באוניברסיטת בר אילן.

סוכם על ידי צוות מערכת האתר.

השארת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלכם לא תפורסם באתר.